גזר דין בתיק ת"פ 5011-07

1.         הכרעת - הדין:

ביום 13/02/11 הורשע הנאשם בעבירות של קבלת דבר במרמה; עושק; זיוף עבירות (בסדר הנ"ל לפי סעיפים 415; 431(1); 418 לחוק העונשין התשל"ז - 1977.

2.         8.         דיון:

            שקלתי הראיות, הנסיבות והטיעונים.

            הנאשם כבן 42, נשוי ואב ל-5 ילדים, בעל אינטיליגנציה תקינה ויכולת ורבלית תואמת.

            לחומרא, מצאתי את חומרת העבירות ונסיבות ביצוען, בהן הורשע הנאשם.

לחומרא, מצאתי גם את העובדה שהנאשם לא השיב למתלוננת את הכסף שנלקח ממנה, ואף לא את חלקו, ולא גילה במהלך כל המשפט ועד לרגע זה, כל כוונה לעשות כן.

הסכום של 16,000 $ היה שווה, לפי השער היציג ליום 09/08/07              (4.1960 ש"ח = 1$) 67,136 ש"ח. התובע טען שהשווי הוא כ-64,000 ש"ח, ולא ברור לפי איזה חישוב ולאיזה מועד. מכל מקום, לא אגזור קנס או חיוב מעל הסכום שציין התובע.

לקולא, מצאתי את נסיבותיו האשיות, גילו, מצבו המשפחתי (נשוי ואב ל-5 ילדים), ובמיוחד את מצבו הרפואי כמפורט באישור החתום ע"י ד"ר תמימי עבדאלודוד מיום 15/03/11. יצויין ויודגש, כי באישור זה אין קביעה שהנאשם לא יכול להיות במאסר.

לקולא, מצאתי גם את עברו הנקי של הנאשם.

הרשעתו בת"פ 21381-03-10 של בית משפט השלום ברמלה, בגין עבירת הסעה שלא כדין, אינה ממין העבירות בהן הורשע בתיק דנן.

לקולא, מצאתי גם את דברי עדי ההגנה, בנו ושכנו של הנאשם, וכן את תוכן המכתב של העמותה הדרוזית לקידום קשרי חוץ מיום 14/03/11, אף כי המדובר בעדות שמיעה. הסניגור ביקש שמכתב זה יישאר חסוי (ע' 8 ש' 12).

לצורך העונש מתעלם לחלוטין מאי התייצבותו של הנאשם למשפטו פעמים רבות, ומהצורך להוציא צווי הבאה נגדו, למעט לענין התקופה בה היה חולה, כפי שנטען.

לצורך העונש מתעלם גם ולחלוטין, מטענות הסניגור הנוכחי והנאשם כנגד הסניגור הקודם, ובהעדר ראיה (למשל: זימונו של הסניגור הקודם לבית המשפט להשיב לטיעונים). אינני יכול לקבוע כי אכן הסניגור הקודם נהג ברשלנות כלפי הנאשם. הרושם שקיבלתי הפוך ושונה לחלוטין והוא, שהנאשם הכתיב לסניגור וגם לבית המשפט את רצונו, קרי את אי התייצבותו. ראיתי ושמעתי בפני את הנאשם והתרשמתי ממנו ואין לי אלא לדחות בשתי ידי את הטענה שהעלה סניגורו הנוכחי כי הנאשם " פשוט לא הבין ולא הפנים לא את ההליך המשפטי, לא את ההאשמות שהואשם בהן על אף הצהרתו של הסניגור שהוא הסביר לנאשם את משמעות האישומים ואת העונשים שבצידם" (ע' 159 ש' 26, 29).

 ואולם כאמור, לצורך העונש, מתעלם לחלוטין מנושא התנהלות הנאשם במהלך המשפט. מובן שאם הנאשם היה מודה, מביע צער וחרטה, היה מקום לשקול זאת לקולא, ואולם, משלא עשה כן, אין לשקול זאת לחובתו.

9.         גזר - הדין:

בשים לב לכל המפורט לעיל, גוזר על הנאשם את העונשים הבאים:

9.1       מאסר בפועל של שבעה (07) חודשים.

9.2       קנס בסך שישים וארבעה (64,000) אלף ש"ח או שבעה (07) חודשי מאסר חלף הקנס.